בימים אלה מוכרזים ימי נשים - כותרות העיתונים מלוות אירועים שונים המתיימרים להעצים נשים, לשים אותן במרכז השיח החברתי ובעיקר להשתמש בכוח הנשי ככוח מגבש חבורות נשים העובדות ביחד להשגת יעדים משותפים.
עיני קלטה את המאמר:
Women's network maintains steadfast dedication to promotion and education of women By Irene Korn
המאמר אויר באמצעות הכרזה המפורסמת שמופיעה תדיר כחלק ממאמרים מגדריים-מחאתיים-פמיניסטיים.
ולפני שאמשיך פרט מידע קטן אך בחזקת הפרט המעיד על הכלל:
הכרזה נעשתה ע"י J. Howard Miller שעבד עבור חברת Westinghouse בשנת 1943 .
המטרה הייתה עידוד והשראה למורל העובדים בחברה.
המטרה הייתה עידוד והשראה למורל העובדים בחברה.
רבים טועים וחושבים שהכרזה נעשתה על ידי אישה מתוך מניעים אדאולוגיים חברתיים-פמיניסטיים.
ולמה בזה עסקינן הפעם?
כי בגלל רמת מודעת גבוהה שלי לזכויות שוות לכל מחד וליכולת נשים לעשייה משותפת מאידך-
גרמו לי להצטרף לקבוצת מנהיגות נשית בעיר מגורי.
גרמו לי להצטרף לקבוצת מנהיגות נשית בעיר מגורי.
אז מה קיוויתי שיהיה...?
*ייצוג למיגוון גילאים, השכלה ,מוצא ,דתות ודעות.
*מטרה משותפת הבונה כוונות משותפות.
*סבלנות וסובלנות לשמיעת האחרת וקבלת האחרת.
*לגיטימציה לכל דעה ויכולת להכיל את השונה.
*יוזמה המאחדת כוחות למען בניית יוזמות חברתיות.
ומה קיבלנו?
*ארגון יוצא מהכלל ומנחה מצוינת שניכר ניסיונה העשיר בהנחיית והובלת קבוצות.
*לא היו נשים מדתות אחרות או עולות חדשות.
*צווחות מחרישות אוזניים של כמה נשים (ד"א צעירות מאוד) שחסמו כל יכולת
לשמוע ולהשמיע.
*חוסר נכונות וחסימת כל דעה השונה מדעתן של בודדות (כן כן הנ"ל).
*חוסר סובלנות כלפי האחרות.
*פסילת אמינות פרסומים מהתקשורת והתכחשות למקרי הדרת נשים במרחב
הציבורי.
*הגנה צווחנית על מנהגים המפלים נשים (דבר שגרם לחלק ניכר מהנוכחות לנוע
בחוסר נוחות על כסאן).
המנחה לא הצליחה להתגבר על המכשולים הנ"ל (לצערי).
אז מה עשיתי?
חיכיתי להפסקה וברחתי כל עוד נפשי בי.
לא רוצה לקחת חלק במלחמות נשים והפער בין שקיוויתי למה שחוויתי גדול מידי.
חבל,
יש לי רעיון שיכול לשנות ולתרום.
על הרעיון בפעם אחרת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה