מורים המתחילים לראות באופק הקרוב את יום הפרישה מתחילים להתלבט אם לגשת ליעוץ לקראת פרישה או לא.
המתנגדים טוענים שזה בזבוז של כסף טוב ועלינו לסמוך על המנגנון במשרד החינוך/מבטחים/מס הכנסה/ביטוח לאומי/... שיטפלו בנו כאילו אנחנו הבן יקיר להם.
המצדדים טוענים שמדובר במנגנון סבוך ובו חלקי תקנות וחלקיקי חוקים שבלתי אפשרי לדעת ולהבין ועלולים אנחנו להפסיד סכום כסף משמעותי שיכול לעזור לנו בדולצ'ה- ויטה של הפרישה.
לאחר ששמעתי כאלה וכאלה החלטתי למען שלוות הנפש לגשת לייעוץ.
פניתי למשרד שפרסומיו הרשימו אותי והקרינו אמינות ויציבות. נסעתי, שילמתי בתחילת המפגש את הסכום וציפיתי לכככככככככככככל מה שהובטח באתר של משרד הייעוץ (כתוב לא? קראתי באתר).
ובכן...כאן הייתה הטעות הראשונה (המתינו, המתינו, יגיעו עוד כמה וכמה בהמשך -ועל כך ברשומות הבאות). הטעות נבעה מכך שהאמנתי שאכן אקבל את השירות המוצהר באתר המשרד ולא כך.
אמנם הייעוץ הקרין ידע רב בנבכי החוקים והחוקיקים ו...זהו!
בהמשך כשפניתי עם שאלות ובקשת הבהרות לא נעניתי כלל. מאכזב מאוד מאוד מאוד.
את רוב המידע הנוגע לזכויותי שאבתי מפורומים שונים, הרגשתי שאני מוצפת מבלי שתהיה לי היכולת לברור ולברר מה כן מתאים לנתוני ומה לא.
התחלתי להרגיש כמו צרלי צ'פלין בסרט "זמנים מודרנים".
חשבתי שרק אני "נפלתי" על משרד לא כל כך ידידותי למשתמש אבל משיחות עם עמיתים לתהליך הבנתי שזו תופעה שאינה נדירה כלל וכלל.
ולסיכום השיעור של היום:
לשאלה אם לקחת ייעוץ או לא התשובה חד משמעית: כן.
לאיזה משרד לפנות? מי אמין? מקצועי? סבלני?...?...?
אין תשובה.
אשמח לקבל שמות משרדים שהניסיון מההתקשרות איתם היה חיובי ואקדיש להם כאן פרק מפרגן בליווי עדות המשתמשים.
וברשומה הבאה:
מי יבוא לעזרנו אם לא משרדי הייעוץ?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה